פסק-דין בתיק ת"א 12768-07

מבוא

                  1.            התובע, יליד 1999, נפגע ביום 16.12.06 כתוצאה מנשיכת כלב. כמתואר בכתב התביעה בעת שהגיע לבית חברו ד' הוא צלצל בדלת. הדלת נפתחה והוא נכנס ואז התנפל עליו הכלב בעוצמה, הטיחו על הרצפה והחל לנעוץ בו את שיניו וגרם לו חבורות ביד ימין ובכתף. התביעה שבפני היא לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לתובע בשל האירוע והיא הוגשה כנגד הנתבעים, שנטען כי הם הבעלים של הכלב ומי שהחזיקו אותו.

                  2.            הנתבעים חולקים על אחריותם וטוענים כי נסיבות המקרה מצביעות על כך שלא מוטלת עליהם אחריות כלפי התובע. בנוסף הם הגישו הודעה לצד שלישי כנגד הוריו של התובע.

                  3.            הצדדים הגיעו להסכמה על בירור התובענה בדרך מקוצרת באופן שבו הגישו תצהירי עדות ראשית,  ויתרו הדדית על החקירות הנגדיות של העדים וסיכמו את טענותיהם.

נסיבות אירוע התאונה

                  4.            אביו של התובע כותב בתצהירו כי התובע פנה לבקר את חברו ד'. בביתו של ד' הוחזק כלב מסוג רועה גרמני כאשר מימדיו הם גדולים והוא מגיע בעמידה על ארבע לגובה של 80 ס"מ. לדבריו בכל פעם שהתובע ביקר בבית החבר הוחזק הכלב בדירה בקומה התחתונה, שבה התגורר דודו של החבר. באותה שבת ביקר החבר בבית התובע ועם צאת השבת הוא ביקש שילכו שניהם לביתו. הם הגיעו והחבר פתח את הדלת ואז התנפל הכלב בעוצמה על התובע, נעץ את שיניו בבשרו ופצע אותו. הכלב לא היה קשור ולא היה בפיו מחסום.

                  5.            הנתבע מס' 1, (להלן: "הנתבע") שהוא דודו של החבר, מסר בתצהירו כי הכלב שייך לו ולא לנתבעים מס' 2-3, הוריו של הנתבע. לדבריו הוא נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים.  באשר לאותו יום הוא כותב כי התובע ביקר אצל ד' וד' הודיע הודיע לו מראש שיבקר ולכן הכלב היה מאחורי סורג ובריח בנוסף למחסום על פניו. רק לאחר שהתובע וד' יצאו מהבית והודיעו כי הולכים לביתו של התובע הוסר המחסום מפיו של התובע וניתן לו לאכול. לאחר שהתובע וד' היו בביתו של התובע הציע האחרון לקנות מד' משחק ילדים והשניים חזרו לביתו של ד' כדי שזה יתייעץ עם אביו בנוגע לעסקה. הילדים חזרו מבלי להודיע למי מדיירי הבית ומבלי לוודא כי הכלב נעול ועם מחסום ולכן ד' ביקש מהתובע שלא יכנס לבית אלא יחכה בחוץ. לאחר שד' נכנס לביתו התובע נכנס אחריו בניגוד לבקשתו להמתין בחוץ והכלב, שזיהה אדם זר בבית, נשך אותו.  העד מסביר כי התובע נכנס לבית ללא הרשאה ולמרות שהוא ידע כי יש בבית כלב.  עוד הוא מבהיר כי הכלב מסתובב בבית תמיד עם מחסום על פיו ורק בזמן שהוא הוא אוכל משוחרר המחסום באופן זמני. המגע בינו לבין התובע נמנע באופן תמידי ותמיד הוא שהה מאחורי סורג ובריח. הוא מספר בנוסף כי התובע היה מודע לסיכונים שכן בבעלות הוריו של התובע כלב מסוג אמסטף.  גרסה דומה נתן גם אביו של ד'.

                  6.            בסיכומים מבקש התובע לקבוע כי אין לקבל את גרסת הנתבע ולפיה ביקש ד' מהתובע שלא להיכנס לדירה שכן אין זה סביר כי התובע לא ימלא את בקשתו של ד' או יכנס לדירה ללא רשות.  עוד הוא מבקש לקבוע בהסתמך על כך שנפל מחוץ לדירה כי הדבר היה בטרם כניסה ובסמוך לדלת וכי הכלב עמד מייד בפתח הכניסה והדף אותו אל מחוץ לדירה.

                  7.            הנתבעים מבקשים לקבוע כי עשו את כל שניתן לעשות כדי למנוע את הפגיעה מהכלב. הגעת התובע הייתה ללא הזמנה וכניסתו לדירה הייתה ללא ידיעת איש מבני הבית. שחרור המחסום מפיו של הכלב נעשה רק לאחר שהתובע וד' יצאו מהבית בכדי לאפשר לו לאכול. החזרה של הילדים לבית הייתה מבלי להודיע על כך וכניסתו של התובע לתוך הבית הייתה בניגוד לבקשתו של חברם.

                  8.            כפי שציינתי לעיל, מאחר והתצהירים לא ניתנו על ידי התובע וחברו אלא על ידי מי שלא היו עדי ראיה לאירוע קשה לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך עליהם ומטעם זה גם לא נדרשה חקירה נגדית של המצהירים. עם זאת, דומה כי אין משמעות רבה לפערים שיש בין הגרסאות העובדתיות לצורך קביעת האחריות.

האחריות

                  9.            לטענת התובע יש להטיל על הנתבעים אחריות מלאה למה שאירע לו בשל החזקתם בכלב.  הוא מציין כי הנתבעים החזיקו כלב מסוכן, שחררו אותו בכניסה לביתם בלא שיהיה קשור וללא זמם בפיו והפרו את חובת הזהירות.  מתוך הצעדים שהנתבעים נקטו בכל הפעמים האחרות ניתן ללמוד על מה שצריך היה להיעשות גם הפעם. 

              10.            הנתבעים טוענים כי לא התרשלו וכי מי שהתרשל היה התובע שידע על קיומו של הכלב, נכנס ללא אישור ובניגוד לבקשתו של ד'.

              11.            בכל הנוגע לרשלנות הרי שבין שגרסת התובע נכונה ובין שזו של הנתבעים הופרה חובת הזהירות מצד המחזיק בכלב. כפי שעלה מתוך כל הגרסאות המדובר בכלב מסוכן מאוד שננקטים לגביו אמצעי זהירות חריגים המונעים ממנו כל מגע עם זרים, מביאים להכנסתו למכלאה בטרם נכנס אדם אחר לבית ומחייבים בדיקה קפדנית בטרם ניתן לו לאכול ופיו משוחרר מהמחסום. משזו רמת הסיכון נדרשת הקפדה יתרה על אופן פתיחת דלת הבית ווידוא כי לא נכנסים לבית ילדים, חברים ואחרים בטרם מבוצע כל התהליך במיוחד בשלב שבו הכלב אוכל ופיו אינו מצוי במחסום. במקרה זה נכנס התובע לאחר חברו בעת שבאו השניים והיה על המחזיק בכלב לצפות את האפשרות כי ילד בן שבע הרגיל להיכנס לבית ומגיע לשם ביחד עם חברו ייכנס גם אם התבקש שלא לעשות כן ולנקוט אמצעי זהירות מתאימים מפני תסריט כזה.

              12.            זאת ועוד,  סעיף 41א' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: " הפקודה") קובע אחריות חמורה לנזקים שנגרמים על ידי כלב:

"בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים. "

              13.            בסעיף 41ב', הפקודה מאפשרת לנתבע להתגונן מפני האחריות החמורה המוטלת עליו, בהתקיים נסיבות מסוימות:

"בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה -

(1) התגרות של הניזוק בכלב;